האחת עשרה ביוני 1687.
אחרי 28 שנים חודשיים ו19 ימים על אי היאוש הפרטי שלי אני מצליח לצאת מהאי!!
ההתרגשות הייתה גדולה את דרכי לאנגליה עשיתי דרך היבשה כי להפליג שוב אני לא מתכוון..
אחרי 7 שנים, ב-1694 חזרתי אל אי הייאוש שלי שנראה כבר הרבה יותר סימפטי שם עזרתי ליורשיי הספרדים בהתאקלמות על האי שלי.
זהו חברים, כאן תם המסע שלי, אומנם הוא היה מייגע מתיש מפחיד ובעיקר בודד אבל אני בטוח ב90% שאם היו שואלים אותי הייתי בוחר לחזור לאי שלי כי את מה שחוויתי שם לא אחווה בשום מקום אחר.
חברים, היה לי כיף לספר לכם את סיפורי.. נתראה בהרפתקה הבאה...
אחרי 28 שנים חודשיים ו19 ימים על אי היאוש הפרטי שלי אני מצליח לצאת מהאי!!
ההתרגשות הייתה גדולה את דרכי לאנגליה עשיתי דרך היבשה כי להפליג שוב אני לא מתכוון..
אחרי 7 שנים, ב-1694 חזרתי אל אי הייאוש שלי שנראה כבר הרבה יותר סימפטי שם עזרתי ליורשיי הספרדים בהתאקלמות על האי שלי.
זהו חברים, כאן תם המסע שלי, אומנם הוא היה מייגע מתיש מפחיד ובעיקר בודד אבל אני בטוח ב90% שאם היו שואלים אותי הייתי בוחר לחזור לאי שלי כי את מה שחוויתי שם לא אחווה בשום מקום אחר.
חברים, היה לי כיף לספר לכם את סיפורי.. נתראה בהרפתקה הבאה...
עומר, אהבתי מאוד לקרוא את הבלוג שלך כמו יומן אישי. הייתי ממליצה לך להוסיף יותר תמונות וסרטונים אם אפשר.
השבמחקעומר, יפה מאד. הבחירה שלך ברובינזון קרוזו - דמות בדיונית היא אמיצה. סיפור חייו של רובינזון קרוזו בה להציג את גדולתו של האדם, שהוא יכול להתקיים ולהסתגל בכל מקום ובכל מצב.
השבמחקאני מצטרף להמלצתה של נרקיס, אני משוכנע שניתן למצוא ברשת איורים ואולי אפילו קטעי סרטונים על קרוזו.
יפה מאד.